"תסמונת הכלב הקטן"- 2 טעויות נפוצות

לאנשים רבים ישנם דעות קדומות לגבי כלבים קטנים.

לרוב נחשוב על כלבים קטנים כנבחניים, עם בעיות צרכים בבית, חששנים שאף נתפסים לפעמים כ"כלבים טיפשים".

האם באמת זה המצב?

האם כלבים קטנים נולדים ובעלי גנטיקה של בעיות התנהגות?

התשובה היא חד משמעית לא!

כלבים קטנים, הם כמו כל כלב אחר

כמובן שיש שוני בין גזעים שונים וכל כלב אינדיבידואל

אבל שורש הבעיה היא בדרך החינוך של הכלבים

הנה 2 טעויות נפוצות אצל בעלי כלבים קטנים:

1. הפסיקו להרים אותם

הנטייה לרוב בקרב בעלים לכלבים קטנים היא להרים אותם.

להרים אותם בבית, בסיטואציה לא נעימה או סתם כי יותר נוח עכשיו. נוצר הרגל של הרמה של הכלב שמצב זה לרוב בכלל לא נעים לו ולא נוח לו.

או, בכיוון השני, מצב בו הכלב ניהיה רכושני או תלותי באדם מסויים.

כמו כלבים גדולים, גם כלבים קטנים צריכים לחיות על הקרקע. לרחרח, לחקור ולפתח עצמאות וביטחון

הרמת הכלב יכולה לגרום לו לאי נוחות ו/או חוסר ביטחון

2. חשיפה

כל גור חייב חשיפה. לא משנה הגזע שלו או הגודל שלו.

הנטייה בקרב בעלי כלבים קטנים היא הרבה פעמים לא לחשוף אותם ואפילו לא להוציא אותם החוצה לטיולים ארוכים ולחבר אותם לכלבים אחרים.

כלבים קטנים נוטים לרוב לנבוח ממקום של לחץ- נקודת המבט שלהם מאוד נמוכה בעולם וחשוב לזכור זאת.

כלב קטן יכול להיות יותר חששן בגלל גודלו וחשיפה מאוד חשובה על מנת שיכיר, שירגיש בנוח ויוכל להתחבר עם כלבים שונים

כך נעלה לו את הביטחון העצמי.

כמובן שלרוב אנחנו לא עושים את הטעויות בכוונה,

ויש כאלה שכן חושפים את הגורים ומשתדלים לא להרים את הכלבים הקטנים שלהם

זיכרו הגודל לא קובע

וכלבים קטנים הם גם כלבים.

אפשר להרים לפעמים ולפנק זאת לא מילה גסה.

אבל תפתחו לכלב שלכם את העצמאות והביטחון שהוא צריך בין אם הוא כלב קטן או כלב גדול